יום האישה 2019
בגדול, אני נגד. נגד יום האישה, כי למה צריך? יש יום הגבר?
אבל בקטן- אני מבינה שהסיטואציה מורכבת ויש הרבה מקומות שדורשים תיקון, ובעיקר- לא מתעלמת לרגע מהעובדה שלאורך כל ההיסטוריה, וגם היום, נשים עברו ועוברות דברים נוראיים שחייבים לצאת לאור, להיות מדוברים, ולעבור שינוי.. השאלה היא איך, ומה באמת מואיל?
לכן- כשעלתה ההצעה לתת הרצאה בטוקהאוס ביום האישה, לצד שש נשים שפועלות בתחומים שונים של התרבות, המדע- החלטתי ללכת על זה.
אז למה אני בעד, ולמה אני נגד? נתחיל עם השלילי (בכל זאת אישה)
השאלות שנתקלתי בהן בדיונים לאורך השנים הביאו אותי לתסכול גדול, מצד אחד רוצים להעלות את מעמד האישה שנתפסת כמוחלשת, ומהצד השני לא מכירה אישה אחת "חזקה" שלא נשאלה לפחות פעם אחת בחיים: "ניצלת פעם את הנשיות שלך כדי להגיע לתפקיד הזה"? מן הפח אל הפחת, כשאין מוצא.
פעם שאלתם גבר: ניצלת את הגבריות שלך כדי לקבל את התפקיד הזה?
ולכן אני נגד יום האישה, כמו שאני נגד יום הגבר, מבחינתי זה כמו שמישהו ישאל אם ניצלתי את העובדה שנולדתי עם שתי רגליים כדי לרוץ?
ברור שניצלתי.
אני בשאיפה לנצל את שתי הרגליים שלי בכל יום. כמו שאני בשאיפה לנצל את הנשיות שלי בכל יום. כי זו מי שאני, מה לעשות? אישה בעולם. לא שווה לגבר, כמו שהוא לא שווה לי.
כולנו משתמשים בכל יום, במרב הכלים הרגשיים, האינטלקטואליים והפיזיים כדי להיות טובים יותר, מצליחים יותר, מאושרים יותר.. ואין סיבה לא לי ולא לאף אחד, להתנצל על זה.
שנים שנאתי את המושג 'פמיניזם'. שנאתי אותו כי בעיני הוא מונח מקטין שמייצר סטגנציה ושימור של יחסי כוחות במקום תנועה וחתירה לעשייה שתייצר מצב חדש. אבל, במהלך התואר השני שלי בפילוסופיה, כתבתי עבודה על תולדות הפורנוגרפיה, ושם גיליתי את האבולוציה שהמונח פמיניזם עבר. ממונח שנקשר לחוסר מיניות, חוסר הכרה בשוני שבין המינים, ופועל יוצא של 'התגבררות', משמע: ככל שתלבשי חליפה עבה ורחבת כתפיים ותסתירי את העובדה שיש לך ציצים ככה תילקחי ברצינות יותר, אשת קריירה "שלא מנצלת" את היותה אישה, עבר המונח פמיניזם אבולוציה שפתאום יכולתי גם אני, אולי, להכנס לנעליים של הדור הרביעי והמוגדר מחדש של פמיניזם, שלרגע חשבתי שיכול להיות אחר.
לכן, קמפיין מי טו, עושה רע בעייני, כמו שהוא מיטיב.
אני מבינה שהוא משהו שהבאנו על עצמנו, בהתנהלות תרבותית לקויה של שנים ארוכות.. נשים עברו וסבלו דברים שאדם שלא חווה אותם לא יכול או רוצה לדמיין ולא מאחל לשונאיו הגדולים, וכדי להביא לקו האמצע הבריא צריך לרגע לסגת לקצה האחר..
אבל מתקשה עם הדרך שבחרנו, ולמה הכוונה?
מישל פוקו זקף לזכות הויקטוריאנים את הגדרת המיניות כטאבו.
מזתומרת? עד ימי הויקטוריאנים ציורים של אורגיות התנוססו בפרסקאות (ציורי) הקיר גם בחדרי המשרתים. הסקס היה שייך לכולם ללא הבדל דת, גזע ומין מעצם היותנו חיה כזאת שכמו שהיא צריכה לאכול ולישון היא גם זקוקה לזה. הויקטוריאנים, בשם האלוהים והנצרות, היו אלו שבקול תרועה, לטענת פוקו, שכנעו אותנו בהצלחה שמיניות היא חטא! ואז היא נכנסה למחשכים, להתקיים מאחורי דלתיים סגורות. הויקטוריאנים הכניסו את הסקס למרתפים ואת האמנות שתיעדה סקס ומין למוזיאון שנקרא המוזיאון הסודי בנאפולי.
נשמע לכם מוכר? כי כשחבר טוב ובכיר באחת החברות הגדולות בשוק מצהיר שהוא לא יישב עם אישה, קולגה שלו לעבודה, בדלת סגורה, לא משנה כמה סודית השיחה שלהם, או נהג מונית מספר שהוא לא יעז לנסוע היום במונית עם אישה ללא מצלמה, יש לי פלאשבק לימים עליהם מדבר פוקו. לא כי הם אמורים להיות במערכת יחסים מינית, אלא כי הגענו למקום כל כך קיצוני שכל אינטרקציה בין גבר לאישה נחשבת כסכנה.
ומה קרה אחרי שהכניסו את הפסלים והציורים של סקס למוזיאון הסודי בנאפולי? מה שקורה תמיד לדברים שנכנסים לחשכה.. הם הופכים בלתי מדוברים, אלימים, דמויי נאורות אבל בפועל קיצוניים וקשים יותר מאי פעם. ומה שעוד קרה זה שבעשרות השנים אחרי,החלו להופיע פסלים מהמוזיאון הסודי בבתי המעמד הגבוה באנגליה, זתומרת שסקס לא רק הוכרז כטאבו אלא גם הפך להיות מנוכס על ידי המעמד שיש לו היכולת הכלכלית להיות לבעליו. מה שתרם רבות לכך שדימויים של מיניות נקשרו ביכולת כלכלית והתנתקו מדימויי גוף טבעיים שידענו עד אז.
ע"ע סיליקון, בוטוקס, נשמע מוכר?
זה מה שמפחיד אותי בקמפיין מי טו.
שהוא חרב פיפיות מתעתעת, מצד אחד נדמה שמקרים ודברים שנשים שמרו במהלך שנים יוצאים לאור, וזו אמת, וזו אמת קשה וכואבת שהגיע הזמן שתצא ותעניש את מי שצריך ואת הנורמות הלקויות שהשתרשו כל כך עמוק.
ומהצד השני, נדמה, לי לפחות, שהפתרון הוא לא להפוך את הצד השני ל'שטן' ולהטיל איסורים ששמים בסכנה אמיתית את היכולת לתקשורת אנושית פשוטה, ישירה ואותנטית, שמחזירים את השיח הפתוח והאינטואיטיבי להיות אסור ומודחק.
אחרי זה שואלים איך הגענו למצב שאנשים מכירים היום רק בטינדר? כי כל מה שקשור למגע ישיר ופשוט הפך להיות כל כך מורכב.
אז למה אני בעד? אני בעד כי אני אוהבת נשיות ונשים, כמו גם ברנשים, אבל הם מסיפור אחר. אני מבינה שיש צורך בתיקון, שהמציאות הפטריארכלית קשה וקרו בה דברים איומים לאורך כל ההיסטוריה.. אבל גם בשאיפה לתיקון צריך לחשוב גם על הדרך ועל התוצאות ולא להפוך כל ברנש לנחש ובזה לעקר את היכולת לייצר תקשורת אינטואיטיבית.
אני אוהבת ומעריכה כל כך את העובדה שאני חיה לצד, עובדת, שומעת, לומדת, נפעמת ומתרגשת מכל כך הרבה נשים מדהימות שסובבות אותי, בשנים האחרונות יותר מאי פעם. אני חושבת שלנשים יש יכולת לייצר יחד את המקומות הכי אינטימיים, מצחיקים, מתמסרים ומרגשים- וזו מתנה שאני חווה בכל פעם מחדש במסעות שבהן אני לוקחת קבוצות של נשים למה שהתגבש להיות 'המקצוע' שלי CREATIVE JOURNEYS
זהו.. בחמישי הקרוב כמו שכבר הבנתם, אהיה אחת מ7 נשים שיעלו על הבמה. אתן הרצאה קצרה על תור הזהב הנשי בעולם האמנות והיצירה וממש אתרגש אם תבואו, כמעט כמו שזה מרגש אותי אם קראתם את הכל עד הסוף.
אגב- הערב פתוח לגברים כמו גם לנשים ללא הבדל דת, גזע ומין, נתראה בחמישי, יום האישה שמח!
Comments